המוצרים העיקריים שלנו: סיליקון אמינו, סיליקון בלוק, סיליקון הידרופילי, כל אמולסיית הסיליקון שלהם, משפר יציבות הרטבה ושפשוף, דוחה מים (ללא פלואור, פחמן 6, פחמן 8), כימיקלים לשטיפת דמיניום (ABS, אנזים, מגן ספנדקס, מסיר מנגן). מדינות יצוא עיקריות: הודו, פקיסטן, בנגלדש, טורקיה, אינדונזיה, אוזבקיסטן וכו'. לפרטים נוספים אנא צרו קשר: מנדי +86 19856618619 (Whatsapp)

עם שיפור רמת החיים של אנשים, דרישות הצרכנים למזון אינן מוגבלות רק לערך תזונתי סביר, אלא גם דורשות שהמזון יהיה באיכות משביעת רצון במאפיינים חושיים כגון מראה, צבע, ארומה, טעם, צמיגות, טריות וכו'.

מתחלבים, כתוספי מזון לריהוט, ממלאים תפקיד חשוב בתעשיית המזון. בואו נבחן את מנגנון הפעולה של מתחלבים!

אֵמוּלְסִיָה

האמולסיה הנפוצה במזון מורכבת ממים או מתמיסה מימית, המכונה יחד פאזה הידרופילית; הפאזה השנייה היא פאזה אורגנית שאינה מתערבבת עם מים, המכונה גם פאזה ליפופילית. שני נוזלים שאינם מתערבבים, כגון מים ושמן, יכולים ליצור שני סוגים של אמולסיות כאשר מערבבים אותם, כלומר אמולסיות מים בשמן (O/W) ומים בשמן (W/O).

בתחליב מים בשמן, השמן מפוזר כטיפות זעירות במים, כאשר טיפות השמן משמשות כפאזה המפיזור והמים כמדיום הפיזור. לדוגמה, חלב פרה הוא אמולסיית שמן/שמן; בתחליב מים בשמן, ההפך הוא הנכון. מים מפוזרים כטיפות זעירות בשמן, כאשר המים משמשים כפאזה המפיזור והשמן כמדיום הפיזור. לדוגמה, חמאה מלאכותית היא סוג של אמולסיית מים/שמן.

מנגנון הפעולה של מתחלבים

מתחלבים למזון, הידועים גם כפעילי שטח, הם חומרים ההופכים נוזלים שאינם מתערבבים לפאזות מפוזרות באופן אחיד (אמולסיות). כאשר מוסיפים אותם למזון, הם יכולים להפחית משמעותית את מתח הפנים בין שמן למים, מה שמאפשר לשמנים שאינם מתערבבים (חומרים הידרופוביים) ולמים (חומרים הידרופיליים) ליצור אמולסיות יציבות כתוספי מזון.

מצד אחד, מתחלבים יוצרים שכבה מולקולרית דקה על משטחי הפאזות הדוחים זה את זה, מה שמפחית את האנרגיה החופשית של המערכת כולה ויוצר ממשקים חדשים. למולקולות המתחלבות יש קבוצות פונקציונליות הידרופיליות ואולאופיליות, שיכולות להיספג על משטחי הפאזות הדוחים זה את זה של שמן ומים, ויוצרות שכבה מולקולרית דקה ומפחיתות את מתח הפנים בין שתי הפאזות. כלומר, החלק האולאאופילי של מולקולת השמן והמתחלב נמצא בצד אחד, והחלק ההידרופילי של מולקולת המים והמתחלב נמצא בצד השני. אינטראקציה זו בין השניים גורמת לשינוי במתח הפנים;

מצד שני, על ידי יצירת שכבת ספיחה מגנה על פני הטיפה, היא מעניקה לטיפה יציבות מרחבית חזקה. ככל שמוסיפים יותר מתחלבים, כך גדלה הירידה במתח הבין-פנימי. זה מאפשר לערבב בצורה אחידה חומרים שלא היו ניתנים לערבוב בעבר, ויוצר מערכת מפוזרת הומוגנית שמשנה את המצב הפיזי המקורי, ובכך משפרת את המבנה הפנימי של המזון ומשפרת את איכותו.
ערך שיווי משקל הידרופילי ואולאופילי

באופן כללי, מתחלבים בעלי הידרופיליות חזקה יוצרים אמולסיות שמן/מים, בעוד שמתחלבים בעלי הידרופיליות חזקה יוצרים אמולסיות מים/שמן. כדי לציין את האיזון ההידרופילי והליפופילי של מתחלבים, משתמשים בדרך כלל בערך HLB (ערך איזון ליפופילי הידרופילי), וערך HLB משמש לייצוג ההידרופיליות של מתחלבים. ישנן שיטות חישוב שונות לערך HLB,

נוסחת ההבדל: HLB = הידרופיליות של קבוצה הידרופילית - הידרופוביות של קבוצה ליפופילית

נוסחת יחס: HLB = הידרופיליות של קבוצה הידרופילית / הידרופוביות של קבוצה אולאופילית

ניתן לקבוע את ערך ה-HLB של כל מתחלב בשיטות ניסיוניות. עבור מתחלבים עם 100% ליפופיליות, ה-HLB שלהם הוא 0 (מיוצג על ידי שעוות פרפין), ועבור אלו עם 100% הידרופיליות, ה-HLB שלהם הוא 20 (מיוצג על ידי אשלגן אולאט), מחולק ל-20 חלקים שווים כדי לציין את עוצמת ההידרופיליות והאולאופיליות שלהם. ככל שערך ה-HLB גדול יותר, כך ההידרופיליות חזקה יותר, וככל שערך ה-HLB קטן יותר, כך האולאופיליות חזקה יותר.

הרוב המכריע של מתחלבים אכילים הם חומרים פעילי שטח לא-יוניים עם ערכי HLB הנעים בין 0 ל-20. ערכי ה-HLB השונים והתכונות הקשורות של מתחלבים לא-יוניים מוצגים בטבלה; ערך ה-HLB של חומרים פעילי שטח יוניים הוא 0-40. לכן, מתחלבים עם ערכי HLB <10 הם בעיקר ליפופיליים, בעוד שלמתחלבים עם ערכי HLB ≥ 10 יש מאפיינים הידרופיליים.

עבור מתחלבים מעורבים, לערכי ה-HLB שלהם יש תכונות אדיטיביות. לכן, כאשר מערבבים ומשתמשים בשני מתחלבים או יותר, ניתן לחשב את ערך ה-HLB של המתחלב המעורב על סמך חלק המסה של כל מתחלב בהרכבו:

HLBa,b = HLBa·A%+HLBb·B%

בנוסחה,

HLB, b הוא ערך ה-HLB של מתחלב a, b מעורבב יחד;

HLBa ו-HLBb הם ערכי HLB של מתחלבים a ו-b, בהתאמה;

A% ו-B% הם תכולת האחוזים של a ו-b באמולסיפייר המעורב, בהתאמה (נוסחה זו חלה רק על מתחלבים לא יוניים).
שיטות הכנה וגורמי השפעה של מתחלבים

ישנן ארבע שיטות להכנת מתחלבים, כלומר שיטת הג'ל היבש, שיטת הג'ל הרטוב, שיטת ערבוב פאזה של שמן-מים ושיטה מכנית.

שיטת ג'ל יבש, הכוללת הוספת מים לפאזה שמן המכילה מתחלבים. במהלך ההכנה, אבקת הגומי (מתחלב) מעורבבת תחילה באופן שווה עם השמן, מוסיפה כמות מסוימת של מים, טוחנים ומתקבלת כקולוסטרום, ולאחר מכן מדוללת במים עד לכמות המלאה.

שיטת ג'ל רטוב, הכוללת הוספת שמן לפאזה מימית המכילה מתחלבים. במהלך ההכנה, הג'ל (המתחלב) מומס תחילה במים ליצירת תרחיף כפאזה מימית. לאחר מכן, פאזת השמן מוסיפה לפאזה המיתרית בשלבים, טוחנת לקולוסטרום, ומוסיפים מים בכמות מלאה.

ערבבו את פאזות השמן והמים והוסיפו אותם למתחלב, תוך ערבוב כמות מסוימת של שמן ומים. טחנו גומי ערבי למכתש, לאחר מכן טחנו במהירות את תערובת השמן-מים לקולוסטרום, ודללנו במים.

הכנת מתחלבים כרוכה בעיקר באמולסיה של שני נוזלים, ולאיכות האמולסיה יש השפעה משמעותית על איכות האמולסיה.

הגורמים המשפיעים על האמולסיפיקציה כוללים בעיקר מתח בין-פנים, צמיגות וטמפרטורה, זמן האמולסיפיקציה וכמות האמולסיפייר שבה נעשה שימוש. בדרך כלל נבחרים מתחלבים שיכולים להפחית משמעותית את מתח הבין-פנים; טמפרטורת האמולסיפיקציה המתאימה ביותר עבור מתחלבים היא כ-70 מעלות צלזיוס. אם משתמשים בחומרים פעילי שטח לא-יוניים כמתחלבים, טמפרטורת האמולסיפיקציה לא צריכה לעלות על טמפרטורת השיא שלהם; ככל שמשתמשים ביותר מתחלבים, כך האמולסיה שנוצרת יציבה יותר.

#יצרן כימיקלים#

#עזר טקסטיל#

#כימיקלים לטקסטיל#

#מרכך סיליקון#

#יצרן סיליקון#